בני ברק

 

זה כבר 25 שנה שלא באמת נערכו בחירות לראשות העיר בני ברק. נכון, תמיד היו עוד מועמדים רשמיים לראשות העיר, אבל הם זכו לאלפי קולות בודדים. הדיל המוסדר בין אגודת ישראל לבין דגל התורה סידר רוטציה רציפה בין שתי המפלגות, כאשר כל חמש שנים מתחלף ראש העיר, כך שלאף מועמד אחר לא באמת היה סיכוי מול זה. אלא שבבחירות האלה הכל צפוי להשתנות, שינוי שמעתה יכול רק לגדול ולהתרחב.

ההחלטה של אריה דרעי להצניח את ח"כ אוריאל בוסו כמועמד לראשות העיר מול הדיל של אגודת ישראל ודגל התורה אומנם התחילה כאיום, אבל מהר מאוד זה נהפך לרציני. על הנסיבות שהובילו את דרעי לעשות את המהלך הזה, כבר הזכרנו בעבר בנוגע לאלעד ואשדוד. בשבוע שעבר, רגע לפני סגירת הרשימות, זה אף המשיך להרצת מועמדים מטעם ש"ס גם בביתר עלית ורכסים, הכל בגלל הפרתו של אותו הסכם סביב העיר אלעד. מה שכנראה דרעי לא ציפה בהתחלה, זו העובדה שתושבי בני ברק עצמם הם אלו שנמאס להם מהדילים, והם אלו שרוצים שיפקידו בידיהם את האפשרות לבחור מי יעמוד בראשות העיר שלהם.

וכנראה שהכל מתחיל במי שהיה אמור להגיע לכיסא ראש העיר בעוד שבעה שבועות (שבועיים אחרי הבחירות), ללא שום בעיה וללא אתגר. מדובר בראש העיר לשעבר והמזכיר הכללי של מפלגת אגודת ישראל, חנוך זייברט, שלאחר קדנציה של ראש העיר המכהן ומזכיר מועצת גדולי התורה של מפלגת דגל התורה, אברהם רובינשטיין, היה אמור לקבל את התפקיד מחדש. אלא שתושבי בני ברק לא היו מרוצים מתפקודו של זייברט כבר בקדנציה הקודמת שלו בראשות העיר, ולא כל כך שמחו על העובדה שהוא צפוי לחזור.

לקראת סוף הקדנציה של זייברט עלו לא מעט טענות נגד המהלכים שלו. עצם העובדה שאין לו בחירות על הראש הביאו לזלול בתושבים ולכך שהוא עשה מה שהוא רוצה. 23 דו"חות תנועה הוא חטף בעת שהיה ראש עיר בגלל חניה לא חוקית, כאשר אחד בוטל ו-17 מהם הומרו לאזהרה. וזאת רק דוגמה אחת להתנהלות שלו. משכך, לאחר הצבתו של בוסו על ידי ש"ס, בדגל התורה ניצלו את זכות הוטו שניתנה להם בהסכם המחודש לקראת בחירות 2018, ודרשו מאנשי אגדות ישראל להביא מועמד אחר במקומו של זייברט. במקביל, הם עצמם הדיחו את הנציג שלהם וראש העיר כיום, רובינשטיין, שהודיע אחרי 25 שנים על פרישתו מהחיים הפוליטיים בעיר.

באגודת ישראל כמובן סירבו להחלפתו של זביירט. בכל זאת מדובר במזכיר הכללי של המפלגה ולא במועמד רגיל מטעמה ברשות כזו אחרת. בשלב מסוים, לאחר שהלחצים של יהדות התורה לא הועילו, איימו במפלגה להריץ מועמד מטעמם כנגד זביירט, מנחם שפירא שמו. לבסוף, ברגע האחרון לפני סגירת הרשימות, הורידו בדגל התורה את הווטו והביעו את התמיכה בזביירט. לא לפני שהם מקבלים על כך פיצוי כזה או אחר בדמות מקום נוסף ברשימה באחת מהרשויות האחרות, על חשבונה של אגודת ישראל.

כאמור, מי שהביא לכל הבלאגן בין דגל התורה לאגודת ישראל הוא המועמד לראשות העיר אוריאל בוסו. כיום משמש בוסו כיו"ר וועדת הבריאות של הכנסת מטעם ש"ס, כאשר זו הקדנציה השנייה שלו בבית המחוקקים. לפני הכנסת הוא שימש כיו"ר סיעת ש"ס בפתח תקווה וחבר מועצת העיר מטעמה. למעשה לבני ברק הגיע בוסו לפני קצת פחות מחודש, אז העביר את כתובתו ומגוריו לעיר הסמוכה על מנת שיוכל להתמודד לראשותה. כעת הוא בטוח שיש באפשרותו לנצח את הדיל, ולהביא לא רק את הציבור הספרדי שיצביע לו, אלא גם את הרוב האשכנזי.

בהקשר הזה כדאי לשים לב לדבר מעניין. כידוע, בבחירות במגזר החרדי יש את הכלל שמצביעים על פי דעת תורה - "ועשית ככל אשר יורוך". אם מאזינים טוב לבוסו רואים כיצד הוא מקפיד לומר שהוא לא יביא את הציבור החרדי, אלא יביא את הרבנים לתמוך במועמדותו, והם אלו שיגידו לציבור להצביע לו. אלא שמדובר באמירות שכל מטרתן הן לא להכעיס בלבד. הרי לא רבני אגודת ישראל ולא רבני דגל התורה צפויים לצאת בקריאה פומבית לתמיכה במועמדותו. לעומת זאת, התופעה שכבר קיימת של הצבעה בניגוד לעמדת הרבנים, צפויה לגדול עוד יותר לאחר הבחירות האלה.

ובהחלט, יכול להיות שהבשורה הגדולה של הבחירות האלה הן שהציבור החרדי מתנתק מהדילים ויש לו את האפשרות לבחור באמת מי מייצג אותו ומי ראוי לשבת על כיסא ראש העיר. אבל המהלך שדרעי התחיל בבחירות האלו בערים ובריכוזים החרדיים, מהלך שכאמור מבורך, עלול להתנקם בעתיד דווקא באותם העסקנים וראשי המפלגות. הרי אם מצביע המשויך לדגל התורה יכול להצביע למועמד ש"ס, אז מדוע שבבחירות הבאות לא יצביעו כבר למועמד שלא בא מאחת משלושת המפלגות הגדולות. זאת אומרת, אותם מועמדים קטנים שרצו בעבר וזכו לקולות בודדים, יכולים להפוך במערכות הבאות כבר לתופעה הרבה יותר משמעותית.

מי שמנסה להיכנס בדיוק למשבצת הזאת בבני ברק הוא חבר האופוזיציה במועצת העיר מטעם מפלגת הליכוד, יעקב וידר. בקרב בין זייברט לבוסו, כנראה שגם וידר עצמו מודה שאין לו שום סיכוי לנצח, אבל הריצה שלו לראשות העיר לא נועדה בהכרח לבחירות האלה, אלא למערכות הבחירות הבאות. מבחינתו, אין באמת הבדל אם המנגנון נמצא בשליטת יהדות התורה תחת רוטציה, או בשליטת ש"ס, אלא הבעיה היא פשוט המנגנון עצמו. תקוותו היא שאחרי שהבינו שלא בהכרח צריך להצביע למפלגה לה אתה משויך מגזרית, יבינו התושבים שהשינוי צריך לבוא מבחוץ. בינתיים, ככל הנראה, גם אחרי הבחירות האלה הוא ימשיך להיות באופוזיציה ולהמשיך לקרוא תיגר על הסיעות החרדיות.

לאור כל הדברים שהוזכרו בשורות אלו, על דבר אחד כנראה שכולם מסכימים. גם אם ה'דיל' בין דגל התורה לאגודת ישראל שוב ינצח, וזייברט יחזור לכיסא ראש העיר, המצב שהיה עד עכשיו לא יחזור לקדמותו. קריאת התיגר בין על ההנהגה בעיר התורה וחסידות, עוללה להשפיעה עוד שנים רבות קדימה. בינתיים ייהנו תושבי העיר מהאפשרות מזה שנים רבות לבחור באמת בין האופציות המונחות על השולחן, ואולי גם להביא להנהגה חדשה עבור העיר.

נתניה

 

מרים פיירברג-איכר, ראש העיר של נתניה, כבר חצתה את גיל השבעים. לכן, ממבט ראשון אפשר אולי לחשוב שהבחירה שלה למתג את הקמפיין שלה בצבעי המיתוג של הרשת החברתית אינסטגרם, מעט מוזרה. אבל זה בדיוק מה שפיירברג-איכר רוצה לשדר אחרי חמש קדנציות בראשות העיר - שהיא עדיין כאן במשחק של הצעירים, ומבחינתה קדנציה שישית היא לא מילה גסה. למרות שהעיר השתנתה לבלתי היכר מאז נכנסה לתפקיד, ובזה גם מודים מתנגדיה הגדולים, לטענתה יש לה עוד הרבה מה לשנות.

וב-25 השנים האלה העיר באמת השתנתה ללא היכר, בשלל מובנים. הפשע שחגג ברחובות העיר - מוגר, הרחובות המוזנחים עברו שיפוץ מקיף בזה אחר זה, והעיר נהייתה אבן שואבת לעולים חדשים. לא סתם תושבי נתניה בחרו בה פעם אחר פעם, גם בתקופות יותר קשות שעברו עליה במהלך השנים האלה. גם בבחירות הקודמות שדובר על כך שלראשונה יש סיכוי ממשי לנצח את פייברג-איכר ולהביא ראש עיר חדש לנתניה, היא בכל זאת ניצחה כבר בסיבוב הראשון עם 48.42% מהקולות, מה שסלל את דרכה בקלות לעוד קדנציה על כיסא ראש העיר.

גם הפעם עולה הטענה שכעת הגיעה האפשרות להחליף את ראש העיר. אם בבחירות הקודמות קראו לדמות המדוברת יוני שטבון, הרי שהפעם מדובר במועמד אבי סלמה. פיירברג-איכר מכירה היטב את סלמה, בזכותה ובזכות הרשימה שלה הוא נכנס למועצת העיר. "אני חושב שהגיעה העת להכרעות שמצריכות תפיסה אחרת, מנהיגות חדשה ושינוי מאוד דרמטי בהנהגה של העיר", הסביר סלמה מדוע החליט להתמודד מול ראש מפלגתו - לשעבר, יש לומר, כי עם הודעתו על ריצה לראשות העיר, הוא התפטר מתפקידו במועצת העיר.

בין היתר כיהן סלמה בקדנציה האחרונה כיו"ר הקואליציה, היה ממונה על הכספים, ושימש בעוד תקפידים נוספים. בשנה שעבר אף היה ניסיון של פיירברג-איכר למנתו כסגן מן המניין, אך הוא סירב לכך. כעת הוא משוכנע שהוא בעל הסיכוי הגבוהה ביותר להחליף אותה בתפקידה. לדבריו בראיון לMynet נתניה: "אנשי העיר מעריכים את העשייה הרבה של מרים לאורך השנים, ואני חושב שעל כך מגיעה לה בשם תושבי העיר, תודה ענקית. אבל הגיע הזמן ללכת לשלב הבא והתושבים מבינים את זה".

מי שכן כיהנה בתפקיד סגן ראש העיר והמשנה שלה היא המועמדת טלי מולנר. כיום היא מכהנת כיו"ר האופוזיציה של פיירברג-איכר. לפני כשנה וחצי פרץ ויכוח בין השתיים בעקבות יוזמה של מולנר שהיא רצתה לקדם בעיר, ואילו ראש העיר התנגדה, דבר שעלה בפיטוריה יחד עם חברת מועצה נוספת בהודעת ווטסאפ ששלחה להן פיירברג-איכר ביום שישי בשעות הצהריים, דבר שעורר סערה בעיר. לאחר שהבינה פיירברג-איכר את הטעות היא ניסתה להתנצל ולהחזירן לקואליציה שלה, אך כל הניסיונות להביא לפיוס עלו בתוהו.

"החלטתי לקחת את מושכות ההנהגה ויחד עם חברי סיעת פעימה חדשה ואתכם לעשות בעיר שלנו מהפך ואחרי 25 שנה להחליף הנהגה" הסבירה מולנר בכנס השקת הקמפיין שלה. "הגיע הזמן לתת את  מפתחות הנהגת העיר למנהיגים חדשים צעירים אחרים שיקדמו את העיר, ויצעידו אותה קדימה בהתלהבות ובדרייב רענן וצעיר. ככה זה בכל העולם הנהגות מתחלפות, נותנים צ'אנס לדור הצעיר שיפיח רוח חדשה אנרגטית ואחרת לעיר", היא הוסיפה. כדאי לשים לב לדברים של מולנר. הם התשובה לקמפיין של פיירברג-איכר שפונה אף הוא לליבם של הצעירים. הם אלו שבאמת יכולים להביא את השינוי לעיר, והקרב הוא בעיקר עליהם.

עוד ממלא ראש עיר של פיירברג-איכר שפרש מתפקידו הוא חבר מועצת העיר אהרון אורגד. וותיקי הקוראים אולי עוד זוכרים אותו ככתב גל"צ, שלאחר מכן המשיך ורכש את הרדיו האזורי 'אמצע הדרך' שמשדר לתושבי אזור השרון. הסיבה שבגללה הוא התפטר מהקואליציה כנראה זכורה לרוב אוהבי האקטואליה, זאת לאחר שהופעה של הזמר חנן בן ארי בעיר עוררה סערה רבה בשל העלות הגבוהה שהיא עלתה לעירייה. "לא אוכל להיות שותף לקואליציה שבחסותה מבוזבזים כספי ציבור בצורה כה קיצונית", כתב אורגד במכתב ההתפטרות שלו. בעירייה, יש לציין, דחו את הטענות שלו ואמרו שמדובר בקמפיין לצורך התמודדות עתידית לראשות העיר.

אז מי בכל זאת נשאר ממלא מקום ראש העיר של פיירברג-איכר? כנראה מדובר במועמד החמישי - חבר מועצת העיר מטעם מפלגת העבודה בעבר ו'המחנה הממלכתי' כיום, אפרים בולמש. מדובר במועמד היחידי שהתמודד גם בבחירות הקודמות מול פיירברג-איכר, אז הוא קיבל 7.74% בלבד מקולות המצביעים. בולמש הוא שחקן פוליטי ותיק בעיר עם הרבה ניסיון ותפקידים שנשא בהם במהלך שנות כהונתו. עם זאת, גם כעת הערכות הן שהוא המועמד בעל הסיכויים הנמוכים ביותר להגיע לכיסא ראש העיר. שם נוסף, אגב, שעלה בעבר גם כן להתמודדות לתפקיד הוא ח"כ סימון דוידסון מיש עתיד, עוד לפני שהיה ברור אם הוא נכנס לרשימה. כעת, יום-יומיים לפני סגירת המועמדים והרשימות (בהתאמה), הוא לא צפוי להיות חלק ברשימת המועמדים.

אם אנחנו סוקרים את מה שראינו עד כה, נראה שפייברג-איכר נמצאת בבעיה. נדמה שכל חבר או חברת מועצה שאיתו היא לא הסתדרה לאורך הקדנציה האחרונה - החליט להתמודד מולה לראשות העיר. כול אחד מהם חוזר ואומר שהגיעה העת לשים סוף לכהונתה ולהחליפה. סלמה, המועמד המוביל מולה, הוא כנראה המכה הכואבת ביותר. מי שנבחר בזכותה לכהן במועצת העיר וכעת קורא תיגר על כהונתה. אבל בסוף גם מולנר, שנמצאת אף היא בשלושת המועמדים המובילים, המועמדות שלה זה פרי מהלך שהיא עצמה עשתה במהלך הקדנציה האחרונה.

עם זאת, זאת תהיה הפתעה מאוד גדולה אם מרים פיירברג-איכר תפסיד את הבחירות האלו. ההערכות הן ששוב היא צפויה לנצח כבר בסיבוב הראשון. בינתיים היא זוכה לתמיכה רחבה מהפוליטיקאים ולתמיכה ממפלגות הליכוד, שבעבר היא רצה מטעמם, וממפלגת ש"ס בעיר. תמיכה נוספת היא מקבלת גם מיריבה לשעבר. רק בשבוע שעבר פורסם שאביו של יוני שטבון, המועמד מולה בבחירות הקודמות כזכור, ודמות מוכרת ומובילה בציבור הצרפתי בעיר, הביעה בה את תמיכתו.

וכאן מעניין לכתוב אנקדוטה קלה, ולא מפורסמת, שאולי מסבירה את היתרון של פיירברג-איכר למרות הכל. בבחירות הקודמות החליטה ראש העיר לקחת בתור יועץ לציבור החרדי בעיר את היועץ האסטרטגי ששלוש שנים קודם לכן היה היועץ של מפלגת יחד. מדובר במפלגה בה רץ יוני שטבון לכנסת לאחר שעזב את הבית היהודי והחליט לצאת לדרך עצמאית יחד עם השר לשעבר אלי ישי. זאת אומרת, שהיועץ שלקחה פיירברג-איכר הכיר היטב את שטבון ולא מן הנמנע שהדבר סייע להם לנצח. גם כעת ניתן לראות כיצד היא משתמשת בכלים השונים על מנת להתמודד מול יריביה השונים, ובעוד שישה שבועות בלבד נדע כולנו האם גם הפעם זה הצליח לה.  

בית שמש

 

ההודעה של ש"ס בראשית השבוע על מועמדותו של ח"כ משה אבוטובול, הגיעה בעיתוי מאוד מפתיע. יש לומר שזה כל הזמן היה בשיח, אך עם זאת בשבועות האחרונים ש"ס שידרו מסרים הרבה יותר פייסניים כלפי ראש העיר המכהנת עליזה בלוך. מסרים חיוביים עד כדי שהיה ניתן לחשוב שישנו מהלך שנרקם בין הצדדים. את הדוגמאות לכך כמובן עוד נביא בהמשך, אבל המציאות בשטח היא שישנו מועמד נוסף שמנסה לכבוש את ראשות העיר. מדובר במקרה נוסף שמושפע באופן ישיר מאותה הפרת הסכם באלעד, ודומה אחת לאחת למה שקורה בבני ברק וגם לקרב המתרחש באשדוד.

אומנם כיום אבוטובול הוא ח"כ מן המניין וסגן שר החקלאות, אבל לכנסת הוא הגיע בגלל ההפסד על ראשות העיר בית שמש. בבחירות 2008 הצליח אבוטבול לנצח את ראש העיר מטעם הליכוד, דניאל וקנין, ולהדיח אותו מכיסא ראש העיר. בבחירות 2013 הוא ניצח בשנית עם 51% מהקולות שמולו מתמודד נציג מפלגת הבית היהודי אלי כהן, בבחירות שהיו סוערות ואף נערכה הצבעה בשנית בעקבות חשד לזיופים. בחירות לאחר מכן, מול עליזה בלוך הוא כבר מגיע למקום השני עם פער של 533 קולות בלבד. שבועיים לאחר מכן הוא כבר פורש מתפקידו, ושנה אחר כך הוא מקבל את הפיצוי, ונסללת דרכו אל הכנסת.

בלוך הופיעה לראשונה בפוליטיקה המקומית כבר בבחירות 2013 מטעם הבית היהודי, אלא שבסוף בחרו במפלגה לתת לכהן את ההנהגה ולה הציעו את המקום השני. בלוך המאוכזבת החליטה להמשיך בתפקידה כאשת חינוך ולוותר על תפקיד אפשרי במועצת העיר. בבחירות הקודמות היא כבר מגיעה עם סיעה עצמאית, 'עיר מאוחדת', וכאמור, מצליחה להדיח את אבוטבול עם 50.6% מהקולות, ומקימה קואליציה מקיר לקיר בעיר.

תחילת הכהונה של בלוך הייתה מבטיחה. למעט הקבוצה הקיצונית שגרה בבית שמש, היא זכתה לתמיכה ציבורית רחבה מצד התושבים. עם זאת, כפי שקורה פעמים רבות, ככל שהתקרבו הבחירות, החלו להישמע גם תלונות על תפקודה. הצד החרדי טען כלפיה שהיא פועלת יותר לטובת החילונים והצד החילוני של העיר טוען בדיוק הפוך. בינתיים, הפכה בית שמש להיות העיר השלישית בגודלה עם ריכוז חרדים, שנהפכו להיות הרוב בעיר. זאת הסיבה שבציבור החרדי הבינו שאם הם רוצים להחזיר את המציאות של ראש עיר חרדי בעיר, אליהם להגיע מאוחדים עם מועמד מוסכם על שלושת המפלגות. בפועל, כפי שאנחנו רואים, זה לא מה שקרה.

הראשונים להכריז על מועמד מול בלוך היו דגל התורה שהודיעו על ריצתו של סגן ראש העיר לשעבר, שמואל גרינברג. מעל 20 שנה, כיהן גרינברג כחבר מועצת העיר בית שמש, מתוכם כ11 שנים בתור סגן ראש העיר וכמשנה לראש העיר בתקופתו של אבוטבול. "למרות האתגרים בקדנציה האחרונה הבאנו הישגים לכל קהילה. בלוך נכשלה בניהול העיר, הפרה הסכמים וזלזלה בשותפים. היא חושבת שיודעת טוב מכולם מה טוב לציבור שלהם תוך התערבות בוטה. זו לא דיקטטורה. ככה לא מנהלים עיר מורכבת", הסביר השבוע גרינברג את ריצתו בריאיון לרדיו קול ברמה.

מועמד נוסף שהודיע על ריצה לראשות העיר, ופחות מדברים עליו, הוא סגן ראש העיר מטעם הפלג הירושלמי, הרב מלאכי כי טוב. בבחירות הקודמות זכה כי טוב למנדט אחד בודד, עם זאת בשל ההתעצמות של הקהילה בעיר, הערכה היא שהפעם הם כבר יקבלו את המנדט השני. "הבחירות אינן רחוקות וההתפתחויות מחייבות לשים על השולחן באופן ברור ומיידי את המובן מאליו בראשות העירייה צריך שיעמוד אדם חרדי", נכתב בהודעה שמבשרת על התמודדותו. עם זאת אף לא חושב שיש לו סיכוי לנצח, מדובר בריצה הצהרתית בלבד, ובסופו של דבר יש קרב משולש בין בלוך, גרינברג ואבוטבול.

כפי שנאמר בתחילת הדברים, הריצה של אבוטובול לקדנציה נוספת אולי לא מפתיע, אבל היא מגיעה לאחר שבועות שבהם ש"ס הראו התקרבות מאוד גדולה לבלוך. "הסייעתא דשמיא שיש לך, אין לאף אחד אחר. זה מתגלגל אפילו יותר מהר ממה שאנחנו רצינו״, אמר אך בשבוע שעבר השר יעקב מרגי לבלוך בעת ביקורו בעיר. ערב קודם לכן פורסמו דברים של הראשל"צ, הרב יצחק יוסף, שעתיד להיות מנהיגה הרוחני של ש"ס מיד לאחר הבחירות לרבנות הראשית בשנה הבאה. בדבריו, אמר הראשל"צ, "אנו מברכים את ראשת העיר שמסייעת לדברים שבקדושה. אשריה ואשרי חלקה".

אפשר להמשיך אם ההתבטאויות, אבל בפועל זה הרבה יותר מזה. הכתב הפוליטי של האתר החרדי בחדרי חרדים, ארי קלמן, דיווח לאחרונה כי יודעי דבר בש״ס מספרים כי דרעי קרוב להחלטה לחתום על תמיכה בעליזה בלוך לקדנציה נוספת בראשות העיר בית שמש. גם זה, כאמור, לא קרה. עם זאת על דבר אחד כולם מסכימים. המרוויחה העיקרית מהריצה של אבוטבול היא עליזה בלוך שתהנה מהפיצול של הקול החרדי. כמו כן, במקום להגיע שוב לניצחון זעיר של 50.6%, כמו בבחירות הקודמות, הפעם היא יכולה להסתפק ב40% מהקולות בלבד.

על פניו לא מדובר בתסריט הזוי. כבר ראינו בבחירות הקודמות שבלוך אומנם לא הצליחה להביא ציבורים חרדיים שלמים שיתמכו בה, אבל כן לחדור לחברה החרדית כיחידיים. על פי בדיקות שנעשו במטה של בלוך, כבר היום יש 20% מהציבור החרדי שמביע בגלוי תמיכה במועמדותה ויצביע לה. ההערכות הן שיש עוד לא מעט שיעשו את זה בשקט, בניגוד למצופה מהם בקהילה לה הם משתייכים. זה עיקר העובדה של בלוך בימים אלו, להגיע לאותם התושבים החרדיים שמרוצים מהתפקוד שלה. הם אלו שהביאו לה את הניצחון בבחירות הקודמות, והם אלו שיכולים להביא לה  את הניצחון בבחירות האלה.

חשוב לציין, הניצחון בבחירות עדיין לא מובטח לעליזה בשום צורה שהיא. כמו במערכות קודמות, סביר להניח שגם הפעם זה יגמר על בהפרש של מאות קולות בודדים. עם זאת, עצם העובדה שלמרות התהליך שעוברת העיר בשנים האחרונות, בלוך עדיין נחשבת למועמדת מובילה, מראה עד כמה הסיכויים שלה להמשיך לקדנציה נוספת הם גבוהים. כמו כן, שווה לשים עין על מה שקורה בינה לבין ש"ס. הצטרפותו של אבוטובול אומנם סגרה את הגולל על תמיכה של ש"ס בבלוך, אבל יש לחשוד שמאחורי הקלעים עדיין השניים עובדים ביחד במטרה למנוע את ניצחונו של גרינברג. זה יותר חשוב לדרעי מאשר שאבוטובול יבחר. לא בטוח בכלל שהמילה האחרונה כבר נאמרה בסיפור הזה.

ולסיום, עוד מילה על אבוטובול, ברשותכם. כאמור, שבועיים לאחר שהפסיד הוא ויתר על מקומו בעירייה, דבר שיש לציין קורה לא מעט מצד ראשי עיר מודחים. לבחירות הלאה הוא מגיע שאין לו מה להפסיד: או שהוא חוזר לכיסא ראש העיר לקדנציה שלישית או שהוא חוזר לתפקידו כסגן שר בממשלת ישראל. מחילה, אבל לא כך מתנהל אדם שבאמת אכפת לו מהעיר או מתושביה. מי שהעיר באמת חשובה לו הוא נלחם עליה ולא קופץ מג'וב לג'וב. המהלך הזה מראה יותר זלזול בתושבים מאשר דאגה להם, גם אם על הפרק עומדת "מלחמה חשובה" כמו המלחמה שמנהל דרעי בימים האלו מול יהדות התורה.

קריית גת

 

קרב הפינג-פונג שהתקיים לפני מספר שבועות בשאלה מי יהיה מועמד הליכוד בעיר קריית גת, חושף רק טפח אחד ממאבק פנימי גדול הרבה יותר. מאבק שעלול מאוד להסתיים לבסוף במצב שבו "השניים רבים - השלישי לוקח". אומנם בסופו של דבר מתפקדי הליכוד הכריעו כי ראש העיר, אבירם דהרי, הוא יהיה נציג המפלגה, אבל הקרב הפנימי בתוך הליכוד רחוק מלהסתיים. בינתיים, יקיר שינדלר ושי זולדן, שניים מהמועמדים שהתמודדו מול דהרי כבר בבחירות הקודמות, הודיעו בתחילת החודש שעבר על ריצה מאוחדת ברשימה אחת ששידנלר עומד בראשה. אבל כמו תמיד, נתחיל מההתחלה.

כבר 20 שנה שאבירם דהרי יושב על כיסא ראש העיר קריית גת. דהרי הוא חבר מרכז ליכוד מזה שנים רבות, אך עם זאת מעולם הוא לא זכה לתמיכתה של המפלגה בריצה שלו. מי שכן זכה לתמיכת המפלגה, לפחות בבחירות 2013, הוא אדם העונה לשם מיקי מכלוף זוהר, כיום שר התרבות והספורט בממשלת ישראל, שלאחר אותן הבחירות הוא שימש בתפקיד סגן ראש העיר של דהרי. לא סתם דמותו של השר זוהר מוזכרת כאן. למעשה לזוהר יש תפקיד חשוב מאוד בנעשה בעיר מאז הבחירות האלה, והוא זה שמוביל את עיקר המאבק נגד דהרי.

זה בא לידי ביטוי גם במערכת הבחירות הקודמת, אז ביקש זוהר להתמודד בעצמו על ראשות העיר מול דהרי, בהיותו כבר ח"כ מכהן מטעם הליכוד. לבסוף המהלך לא יצא אל הפועל, זאת בעקבות שיחה של זוהר עם נתניהו, ששכנע אותו להישאר בכנסת ולא להתמודד לראשות העיר. בבחירות האלה, יש לציין, זכה דהרי ל-50.9% מהקולות בעיר כבר בסיבוב הראשון. עם זאת השר זוהר עוד לא ויתר על העיר כך שכיום המועמד המוביל מול דהרי הוא כפיר סוויסה, בעברו חבר מוצעת העיר קריית גת, ועד לא מזמן מנכ"ל משרד התרבות והספורט. או במילים אחרות, יד ימינו של השר זוהר.

לאחר שהבנו מה הם ייחסי הכוחות בין השניים, אפשר להגיע ולהתעסק במה קורה בבחירות האלו. בתחילה, עוד שמועמדותו של סוויסה הייתה טרייה לחלוטין, דהרי קיבל לראשונה את תמיכת מפלגת הליכוד במועמדותו. כאן המקום לציין כי מדובר בעיר שבה מפלגת הליכוד זכתה בבחירות הארציות ב-36% מקולות תושבי העיר, למעלה מפי 2 מאחוזי המנדטים שקיבלה המפלגה שאחריה. לכן, לתמיכת הליכוד יש משמעות לא מבוטלת. אך עם זאת, התמיכה לא נשארה הרבה זמן, ולאחר הצגת נתונים על התחזקות משמעותית של סוויסה, החליטו בוועדה המוניציפלית של הליכוד להעביר אליו את תמיכתה של המפלגה.

על פניו דהרי קיבל את העברה ברוח טובה. בפוסט שפרסם באותו ערב בחשבון הפייסבוק שלו הוא ברך את סוויסה על התמיכה וטען כי לשמחתו הוא מעולם לא השתמש בכספי תנועת הליכוד בשביל להיבחר. אלא שפוסטים לחוד, ומעשים לחוד. בפועל עתר דהרי לבית הדין של המפלגה על ההחלטה, ובהכרעה קבע בית הדין על קיום פריימריז בסניף המקומי. בתום הבחירות, שנערכו לפני מספר שבועות, זכה דהרי ל-660 מהקולות (53%) לעומת 571 קולות שקיבל סוויסה. ראש העיר אומנם ניצח, אבל ההפרש היחסית קטן בין השניים, מראה עד כמה הקרב הוא צמוד.

במחנה סוויסה רואים בניצחון הדחוק כהוכחה לטענות שלהם. "זה נגמר בהפרש זעום של 89 קולות אחרי מאבק צמוד בו נתת פייט מדהים והוכחת שאתה עומד בעוצמה ובנחישות מול מנגנונים שלמים" מהר לברך השר זוהר את סוויסה. לעומת זאת במטה של דהרי רואים בניצחון כתקדים לקראת הבחירות האמיתיות עוד שמונה שבועות. "מי שהספיד אותנו התבדה הפעם ויתבדה באוקטובר" אמרו במטה של דהרי לאחר פרסום התוצאות של הבחירות המקדימות. גם השרים כ"ץ, כהן ורגב מהרו לברך, מה שנותן עוד השקפה על מה שקורה בימים אלו במפלגת השלטון. אבל אם בליכוד חשבו שהפריימריז יביאו לרגיעה בעיר, הם טעו.

בדיוק לפינה זאת מנסים להיכנס מפלגת הביצועיסטים של שינדלר וזולדן, שכאמור בבחירות הקודמות רצו אחד מול השני ואילו בבחירות האלה הם התאחדו לכדי מפלגה אחת. אומנם לשניים לא הייתה כלל מעורבות בבחירות בתוך הליכוד, אבל התוצאות בהחלט היו לרצונם. בסופו של דבר להם ולסוויסה יש את אותה מאגר הקולות, והפסד שלו מנוצל על ידם על מנת להיות האלטרנטיבה שיכולה להיות זאת שמחליפה את דהרי.

על פי השיח בעיר נראה כי על פניו הם צודקים וכעת הקרב הוא בעיקר בין ראש העיר המכהן לבין שינדלר. אופציה נוספת שעולה פעם אחר פעם היא איחוד נוסף, הפעם בין שינדלר לסוויסה, כאשר לכולם בעיר ברור שאיחוד כזה יביא להחלפתו של דהרי, ומינוי של ראש עיר חדש לקריית גת. עם זאת, נכון לשלב זה עדיין מדובר בעיקר בדיבורים ועוד לא במגעים בין הצדדים להבשלת מהלך שכזה. בינתיים, בשבוע שעבר זכו השניים לעוד תמיכה מרשימה כאשר יו"ר וועד העובדים בעיר, ראובן אלקבץ, הודיע כי הוא לוקח חופש מתפקידו בעירייה על מנת לקחת חלק ברשימה שלהם למועצת העיר.

ויש גם מועמד רביעי לראשות העיר, יגאל וינברגר שמו, המכהן מזה חמש שנים במועצת העיר. "יש לעיר פוטנציאל להפוך לעיר החשובה, האיכותית והיפה בדרום" אמר וינברגר בהשקת הקמפיין שלו לראשות העיר. "יש כאלה- לא נזכיר שמות- שמסתפקים במה שיש. בבינוניות הזאת. שלא רוצים שנגע להם ונזיז להם. אתם יודעים על מי אני מדבר. חמש שנים אני חבר מועצה. חמש שנים אני חבר אופוזיציה. אני מכיר את המהלכים של ראש העירייה וחבורתו. אני יודע מה הם עושים עם הכסף שלכם ומה הם חושבים עליכם ועל החינוך שהם נותנים לילדים שלכם".

לאחר הפריימריז בליכוד, שבעיר רצו שמועות שהוא מתכוון להתאחד בצורה כזאת או אחרת עם ראש העיר דהרי, החליט וינברגר להפריך את השמועות. במהלך שידור פייסבוק לייב שהוא ערך באחרונה עם התושבים חתם וינברגר על הסכם בין המועמדים לראשות קריית גת בו הם שבעיקרו הם מתחייבים שלא לשבת בשום פנים עם דהרי לאחר הבחירות. "מטרתנו היא להבטיח שינוי אמיתי לעיר עם ניהול אמין, שקוף, וחושב קודם כל על טובת העיר ותושביה" כתב וינברגר בפנייתו לסוויסה ושינדלר. כדרכם של עצומות ומכתבים מסוג זה, עד כה הוא לא זכה למענה. אבל המכתב כמובן הוא רק המסר.

על דבר אחד כולם מסכימים בעיר. אם עד כה דהרי הצליח לנצח בחירות אחרי בחירות כבר בסיבוב הראשון, הפעם לראשונה זה כבר לא עמוד להיות לו פשוט בכלל. אחרי ארבע קדנציות בתפקיד, הכיסא לראשונה מתערער, ויש לא מעט גורמים אינטרסנטים כאלה ואחרים שרוצים בנפילתו. כאמור, בקרב הראשון הוא כבר ניצח, אבל האם זה באמת השלב הראשון בדרך לניצחון, או שמא זה הניצחון במערכה לקראת ההפסד בקרב? עוד שמונה שבועות ייתכן ונדע את התשובות.

תל אביב - יפו

 

את הטור על העיר העברית הראשונה נפתח הפעם דווקא מהסוף. בעוד כחודשיים ימלאו 25 שנה מאז הגיע רון חולדאי לראשונה לכיסא ראש העיר תל אביב, ומאז הוא לא עזב אותו. כעת, בבחירות האלה, בין אם הוא יבחר ובין אם לא, נדמה שלראשונה אפשר לראות את קצה כהונתו באופק. ההסכם שעליו חתם חולדאי אך אתמול (שני) עם אסף זמיר כולל בתוכו הסכם שבשנה האחרונה של הקדנציה, במידה ויבחר לקדנציה שישית בתפקיד, הוא יתפטר מתפקידו ובפרוצדורה כזו או אחרת, זמיר שהתמודד מולו בבחירות הקודמות, יירש את מקומו ויגיע לבחירות 2028 מכיסא ראש העיר. אבל כאמור הקדמנו את המאוחר, וכעת הזמן לחזור להתחלה.

אם אנחנו מסתכלים על היסטוריית הבחירות של תל אביב אפשר לראות דפוס שחוזר על עצמו בחירות אחרי בחירות. מועמד דומיננטי שמתחרה מול חולדאי, מה שמביא לדיבורים על האפשרות שהתבשלה העת להחליף אותו, ואז מגיעות תוצאות האמת ומתברר ששוב הוא מנצח כבר בסיבוב הראשון. בבחירות 2008 היה זה דב חנין שהתמודד מול חולדאי בהיותו ח"כ מכהן, ונכשל במשימה להחליפו. אותו הדבר קרה גם בבחירות 2013, כאשר הפעם מדובר היה בניצן הורביץ שהתמודד מול חולדאי, גם הוא בתור ח"כ. במערכת הבחירות הקודמות, 2018, המועמד הדומיננטי היה אסף זמיר, אז סגן ראש העיר ולאחר מכן ח"כ במסגרת כחול לבן.

בבחירות האלו המועמדת המובילה מול חולדאי היא ח"כ לשעבר אורנה ברביבאי. למעשה, בתואר ח"כ לשעבר היא מחזיקה פחות מחודש. אם זה היה תלוי בה, גם היא כמו קודמיה הייתה מתמודדת מול רון חולדאי ושומרת על מעמדה בכנסת, אלא שהחלטה של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד שמועמד לראשות מוניציפלית מטעם המפלגה יהיה חייב להתפטר מהכנסת, הכריח אותה להגיש ליו"ר הכנסת מכתב התפטרות בתום כנס הקיץ. כאשר מסתכלים על חנין והורביץ', שלאחר ההפסד העדיפו לחזור לכנסת ולא להיות חלק ממועצת העיר, ניתן להבין היטב את ההחלטה של לפיד בנושא הזה ואף להעריך אותה.

כעת, כמו גלגל חוזר, שוב הדיון חוזר על עצמו, וגם הפעם הדיבורים על אפשרות אמיתית הפעם כן להחליף את חולדאי, שוב צפות מעל פני השטח. עצם העבודה שברביבאי התפטרה מהכנסת, רק מחזקת את הדיבורים האלה. אומנם מדובר בחברת כנסת מספסלי האופוזיציה, אך עם זאת עדיין מדובר באחת הנשים המשפיעות בה, ואם היא מתפטרת ועוזבת את ההשפעה בכנסת, מן הסתם היא לא קופצת למים בלי לבדוק שיש לה סיכוי לחצות את הנהר בשלום ולהגיע לייעד הנחשק. כך לפחות אומר ההיגיון של כל מי שתהה לעצמו מדוע ברביבאי החליטה לצאת למסע הזה ולאבד את תפקיד מבטיח ומשפיע.

בינתיים מועמד אחד היא כבר הצליחה לגייס לצידה. בתחילת השבוע שעבר הודיע המועמד לראשות העיר עמוס שפירא כי הוא מסיר את מועמדותו ותומך בברביאי לתפקיד. את ההחלטה לרוץ לראשות העיר קיבל שפירא בעת שחולדאי החליט לרוץ לכנסת והקים לשם כך את מפלגת ההישראלים. המחשבה הייתה שאם הוא חולדאי יבחר לכנסת יהיו בחירות בזק והוא כבר יהיה מוכן. הסוף ידוע לכולם: חולדאי הסיר את  מועמדותו ונשאר בתפקידו. כעת כאמור החליט גם שפירא עצמו לוותר על מועמדותו ולתמוך בברביאי, דבר שעד כה נראה כצעד שיותר מרחיק ממנה את התושבים מאשר מביא לה מצביעים חדשים.

במרוץ לראשות העיר נשארו עוד שלושה. הראשון שבהם הוא סגן ראש העיר לשעבר ראובן לדיאנסקי. שלושה ימים לאחר שהכריז כי הוא מתמודד מול חלדאי על התפקיד הוא קיבל את ההודעה על כך כי הוא מודח מתפקידו. "כישלונו של חולדאי בניהול העיר בקדנציה האחרונה מורגש בכל מקום", טען לדיאנסקי, שמוביל מוביל את האג'נדה החילונית-ליברלית ואת הנושאים הירוקים בעיר. הוא זה שהוביל בשנה האחרונה את המאבק נגד ישיבת מעלה אליהו שפועלת כבר שנים בעיר, והוא זה גם שנלחם בתפילות בהפרדה שמתקיימות באירועים מיוחדים במרחב הציבורי בעיר.

מקרה דומה היה גם לסגנית ראש העיר לשעבר ציפי ברנד, אלא שבמקרה שלה אלו לא היו הפיטורים הראשונים בקדנציה האחרונה. כבר בינואר 2021 פיטר אותה חולדאי מתפקידה בטענה שהיא פועלת פעם אחר פעם על דעת עצמה, אך עם זאת מספר חודשים לאחר מכן הוא החזיר אותה לתפקידה. על מה שקרה לאחר מכן כבר יש מחלוקת וזה תלוי בצד המספר. מטעם חולדאי מספרים כי ברנד פוטרה בשנית, ואילו ברנד מספרת כי היא התפטרה בעצמה. בין כך ובין כך, באותו היום, כמעט לפני שנה, הכריזה ברנד על ריצתה לראשות העיר ועל כוונתה להתמודד מול חולדאי. "זמנך עבר, לתל אביב מגיעה רוח חדשה", אמרה ברנד באותה העת.

המועמד שסוגר את הרשימה המכובדת הוא יובל צלנר, אף הוא כמו ברביאי, מחזיק בתואר ח"כ לשעבר. בכנסת הוא כיהן כשנה, במצטבר, מטעם מפלגת קדימה. מאז הוא איש עסקים שבא להתמודדות גם עם ניסיון מוניציפלי לאחר שעמד בעבר בראשות וועדה קרואה בעיר אופקים. "אני רץ לראשות עיריית תל אביב עם אינספור קבלות ועשייה מוכחת כמנהיג ומנהל על מנת להוביל את תל אביב לקידמה, צמיחה, שגשוג ואהבת הזולת וכדי להוציא את תל אביב לעצמאות", הסביר צלנר את ריצתו לראשות העיר.

אחרי הכירות עם שלל המועמדים לראשות העיר, זה הזמן לחזור לצמד החדש-ישן חולדאי וזמיר. אומנם השניים מכירים היטב זה את זה כאשר זמיר היה סגן ראש עיריית תל אביב, אבל כמו שראינו עד כה, חולדאי לא אוהב את העובדה שסגן שלו מציג מועמדות מולו. עם זאת, מרגע חזרתו של זמיר לארץ, לאחר תקופה קצרה שבה היה קונסול ישראל בניו יורק, מינוי של לפיד יש לומר, החלו המגעים בין השניים לריצה משותפת. אומנם הם הכחישו את דבר המגעים לאורך כל הדרך, אבל מרגע שהדברים פורסמו אתמול, אף אחד כבר לא היה מופתע מהפרסום של ההסכם ביניהם.

בהסכם הזה נראה ששני הצדדים מרווחים. חולדאי מגייס לימינו את המועמד המוביל מולו מהבחירות הקודמות, שגם הוא ח"כ מטעם עד לא מזמן, ובכך הוא מנסה להרוויח מספר קלפים נוספים בהתמודדות מול ברביאי. הרווח של זמיר הוא ברור עוד יותר. לאחר שלא הצליח בבחירות הקודמות להגיע לכיסא ראש העיר, ולאחר הרפתקאות קצרות בכנסת ובניו יורק, הוא חוזר לעיר שממנה בה כשהוא נמצא קרוב יותר מתמיד להגיע לכיסא ראש העיר. אומנם אין אף מילה מצד שניהם על הדיל, אבל אולי ניתן להבין את זה בציוץ הברכה של חולדאי בו הוא כתב: "ברוך הבא אסף. אני רואה באסף דור ההמשך בעיר וכמי שמכיר, חי ונושם אותה. החל מהיום הוא שותפי לדרך. ביחד, נשמור על תל אביב-יפו מול מי שמנסים להחריב את הדמוקרטיה והחופש שלנו".

כמובן שהתגובות מצד יתר המועמדים, ובכלל, לא איחרו לבוא. היו מי שהזכירו לזמיר את דבריו שלו עצמו בבחירות הקודמות נגד חולדאי על כהונתו הארוכה .אבל זה לא מה שבאמת חשוב. הדרישה של יתר המועמדים ושל תושבי תל אביב מחולדאי וזמיר, צריכה להיות קודם כל שקיפות. לפרסם לתושבים מה כולל ההסכם, כיצד ומתי צפויה להיערך ההחלפה, ומה יהיו ההשלכות שלה. זו הדרך היחידה לתושבים להחליט האם זה מקובל עליהם או לא, ולפי זה לצאת ולהצביע. חבל שהדרישה הפשוטה הזאת נשכחה בין בליץ התגובות שהיו יכולות לרשום את עצמן.

בין כך ובין כך, נראה שלראשונה כהונתו של חולדאי קצובה. אותו ראש עיר שרץ לכנסת תחת ההבטחה להגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות שהוא בעצמו מכהן יותר מזה (זה לא אותו דבר, הוא הסביר), מציב לעצמו דד ליין לישיבתו על כיסא ראש העיר. דבר אחד אנחנו כנראה בטוח יודעים והוא שבבחירות הבאות חולדאי כבר לא יהיה ראש העיר.

בעוד כחודשיים ימלאו 25 שנה מאז הגיע רון חולדאי לראשונה לכיסא ראש העיר תל אביב, ומאז הוא לא עזב אותו. כעת, בבחירות האלה, בין אם הוא יבחר ובין אם לא, נדמה שלראשונה אפשר לראות את קצה כהונתו באופק. ההסכם שעליו חתם חולדאי אך אתמול (שני) עם אסף זמיר כולל בתוכו הסכם שבשנה האחרונה של הקדנציה, במידה ויבחר לקדנציה שישית בתפקיד, הוא יתפטר מתפקידו ובפרוצדורה כזו או אחרת, זמיר שהתמודד מולו בבחירות הקודמות, יירש את מקומו ויגיע לבחירות 2028 מכיסא ראש העיר.

צפת

 

העיר צפת נכנסת היום לאווירת חג. בעוד כמה שעות יפתח בעיר פסטיבל הכליזמרים השנתי, שמושך אליו המוני מבקרים מכל רחבי הארץ. האומנים הרבים, והמוזיקה שתנוגן עד השעות הקטנות של הלילה, אולי יצליחו להשכיח מעט מהתושבים את מערכת הבחירות הסוערת שרוחשת בשבועות האחרונות בעיר המנומנמת בדרך כלל. גם נושא התיירות, זה שמושך אליו הערב, ובכלל, את התיירים הרבים שמבקרים בעיר, נמצא עמוק על המוקד. כמו בטבריה, גם כאן ניצבת מולנו עיר עם פוטנציאל רחב, אבל ספק גדול אם הוא מנוצל עד תום.

בשבועות האחרונים הבחירות בצפת עלו שלב. הצטרפותו של סגן ראש העיר, ארקדי בארסט, למרוץ מול ראש העיר המכהן שוקי אוחנה, טרפה את כל הקלפים מחדש. אם עד להצטרפותו של בארסט למרוץ, הקמפיין של יתר המועמדים היה 'רק לא שוקי', הרי שהמועמד החדש שינה את המציאות בעיר מקצה לקצה. הסימן האחרון לכך ניתן ממש בתחילת השבוע הנוכחי בעת שכל הסיעות החרדיות, החליטו ביום ראשון האחרון על מועמד מוסכם מטעם (כמעט) כל הסיעות השונות. אבל בזה עוד ניגע בהמשך.

שישה מועמדים רצים נכון להיום לראשות העיר צפת. בראשות העיר עומד בקדנציה האחרונה שוקי אוחנה מטעם מפלגת הליכוד. ראש העיר הקודם, אילן שוחט, אפילו לא הצליח להגיע לסיבוב השני בבחירות הקודמות ברשויות המקומיות. בקרב מול נציג קהילת ברסלב בעיר, אוחנה ניצח את הסיבוב השני עם 61.89%. מיד לאחר בחירתו לראשות העיר הוא מינה לסגנו את ארקדי בארסט, שמכהן כבר 20 שנה במועצת העיר והיה סגן גם של שני ראשי העירייה הקודמים, ואף שימש ראש העיר בפועל למשך חצי שנה.

אלא שבחודשים האחרונים פרץ סכסוך בין אוחנה לבין בארסט. על פי הידוע, הסכסוך נבע מפרסום של הסכם בין אוחנה לבין המועמד של חב"ד בעיר, שניאור ליפסקר, לפיה אם הראשון יבחר לקדנציה שניה בתפקיד, אז המועמד של חב"ד ימונה לתפקיד סגן ראש העיר. בארסט, באופן מאוד לא מפתיע, לא אהב את המהלך של אוחנה שמבקש להדיח אותו, והודיע כי הוא שוקל את צעדיו. מספר לאחר מכן הוא כבר הודיע על ריצתו מול אוחנה, הריצה היחידה ככל הנראה שיכולה באמת להדיח את אוחנה ולהוות איום על כיסאו.

אגב, אם כבר הזכרנו שהסיעות החרדיות התאחדו סביב מועמד אחד, הרי כאן המקום לומר שלמרות זאת, רשימת חב"ד עדיין תומכת באוחנה. בתחילת השבוע, כמעט במקביל להודעה של הסיעות החרדיות על התאחדותם סביב מועמד אחד, הוציאו הודעה בחב"ד על תמיכתם באוחנה. בחב"ד הסבירו את החלטם וכתבו, "אחרי חמש שנים מלאות בעשייה ציבורית ובשגשוג ופריחת העיר בכל התחומים חתמנו הערב על תמיכתנו בראש העיר שוקי יהושע אוחנה לקדנציה הבאה ואנו נעמוד לצידו כשותפים מרכזיים להובלת העיר ולהצלחתה".

אותו המועמד המוסכם על הסיעות החרדיות הוא יוסי קקון, שמכהן כיום כמנכ"ל המועצה המקומית רכסים. מלבד חב"ד, שכאמור ממשיכה לתמוך באוחנה, מועמדותו של קקון מוסכמת על יתר הפלגים החרדים בעיר, ויש לא מעט כאלה. הגוש מונה את נציגי חסידות ברסלב, אגודת ישראל, בית הרב מאזוז, דגל התורה, וכן את סיעת ש"ס שקקון מקורב לשר חיים ביטון מהמפלגה. הגוש הזה לא מובן מאליו לאחר שבבחירות הקודמות אגודת ישראל הריצה את נחמן גלבך, בעוד דגל התורה הביעה את תמיכתה באוחנה, דבר שהוביל ללא מעט מריבות בין הסיעות. מריבות שמוכרות לנו מיתר הערים בהם מתמודדים נציגים חרדיים.

אבל למעשה, קקון הוא אחרון המועמדים שמצטרף למרוץ, ויש מי שקדמו לו. הראשון להצטרך למרוץ הוא איש התקשורת שלום אלבז. גם בין אלבז לאוחנה היו בהתחלה קשרי עבודה מעולים, כהגדרתו, שנהרסו בהמשך הקדנציה. אחרי הבחירות הקודמות מילא אלבז את תפקיד ראש תחום מדיה והיה אמון על מגוון נושאים לרבות תיירות, מיתוג, טיפול הפניות התושבים וקידום פרויקטים. אחרי כשנתיים החליט להתפטר ולעזוב את תפקידו אחרי שמערכת היחסים שלו עם ראש העיר אוחנה עלתה על שרטון. "ליוויתי את שוקי אוחנה במשך 15 שנה. יד ביד ובאמונה גדולה כי האמנתי בו וחשבתי שהוא יכול לעשות את השינוי שהעיר הזו צריכה, אבל די מהר הבנתי שבניגוד למה שחשבתי מבחינתו הכיסא היה המטרה ולא העיר", הסביר אלבז בריאיון ל'ידיעות העמק'.

המועמד השני שהצטרף למרוץ לראשות העיר הוא חבר המועצה לשעבר, ציון טוויטו, תושב צפת מלידה. לאחר ההכרזה שלו, היו קולות בעיר צפת שקראו לו להתאחד עם אלבז על מנת להביא להדחתו של אוחנה. אם בהתחלה ההצעה עוד נשקלה ולא נפסלה, הרי שהיום למהלך של איחוד בין השניים אין כמעט סיכוי. "החלטתי להתמודד כי התחושה היא שהעיר הלא מתפקדת ולא עובדת, דברים כאן לא מתקדמים העיר תקועה", סיפר טוויטו ביום ההכרזה. אחד הדגשים המרכזיים אליהם מדבר טוויטו הוא מצב הניקיון של העיר. כידוע צפת היא תיירותית מאוד, אך לטענתו העירייה לא פועלת על מנת שלתיירים יהיה גם נעים להסתובב ברחובות העיר העתיקה.

המועמד האחרון, לעת עתה, הוא חבר מועצת העיר יוחאי עזרא. לצד הקמפיין, את הימים האלו הוא משקיע בעיקר בבניית צוות מקצועי שיפעל יחד איתו להביא את השינוי שהוא רוצה להוביל בעיר, ולנצל את הניסיון שלו כמנכ"ל המועצה המקומית-תעשייתית מגדל תפן. אגב, יו"ר המועצה התעשייתית התחלפה גם היא לאחרונה מכיוון והיא מתמודדת לראשות מועצת מעלה יוסף. לדבריו של עזרא לצפת יש את הפוטנציאל במנועי הצמיחה להיות עיר ואם משגשגת בישראל. גם בקמפיין שלו יהיה ניתן לשמוע על מצב התיירות בעיר, שלטענתו היא בעלת פוטנציאל הרבה יותר רחב, אך היא לא מנוצלת מספיק.

על פניו, אולי ניתן להבין מהדברים כי מצבו של ראש העיר אוחנה בכי רע, אבל אם יש דבר שמשותף בין תומכי קקון ולתומכי בארסט זה שהבחירות לא יוכרעו בסיבוב הראשון. הפעם, בניגוד לבחירות הקודמות, הערכות הן שראש העיר יגיע לסיבוב השני, השאלה היא רק מה יהיה מולו - בארסט או קקון. למעשה נראה שהבחירות הן רק בין שלושת המועמדים האלה, בעוד לשלושת המועמדים הנותרים אין וכמעט סיכוי להתקרב לכיסא ראש העיר.

 

חריש

 

לא קל להיות העיר הצומחת ביותר בישראל. שכונות חדשות נבנות כהרף עין ומשפחות רבות מצטרפות בזו אחר זו אל העיר. אומנם כל ראש עיר רוצה כך להכפיל ולשלש את העיר שלו, אבל לצד זה יכולות להיות כל מיני בעיות עם התפתחות מהירה של העיר. זהו למעשה סיפורה של העיר חריש, עיר שגדלה בקצב מסחרר מצד אחד, ומנגד לאחרונה הבעיות מתחילות לצוץ מעל פני הקרקע. גם הכותרות שיצאו מהעיר עד כה היו בהקשרים כלכליים ונדל"ניים, הפכו בשנה האחרונה להיות גם כותרות הרבה פחות נעימות שיוצאות מרחבי העיר.

לצמיחה המהירה של העיר יש לא מעט השלכות. אחת הבעיות הגדולות שבהם נתקלים תושבי חריש היא קודם כל דרכי ההגעה אליה. אומנם חריש יושבת צמוד לכביש 6, אבל אין לה חיבור ישיר אליו וצריך לעשות עיקוף קל על מנת להיכנס אל העיר, בעיקר בשל התנגדות של גורמי מקצוע במשרד התחבורה שמתנגדים לזה. לא סתם אחד הנושאים המדוברים ביותר בבחירות האלה בעיר זה נושא התחבורה, הציבורית והפרטית. המועמדים השונים, שבהמשך גם ננסה להכיר אותם יותר, שמים דגש מיוחד על הנושא של יצירת דרכי הגעה לעיר, חיבור העיר לקו המזרחי של רכבת ישראל שנבנה בימים אלו, והשקעה בתחבורה הציבורית בעיר.

בעיה נוספת שאיתה צריכים להתמודד בעיר זה שאומנם היא גדלה מבחינת תושבים, אבל לא גדולה מספיק מבחינת תעסוקה. מדו"ח מבקר המדינה שפורסם בשנה שעברה עולה כי יש מחסור של 430 אלף מ"ר לתעסוקה, כמובן שלמחסור הזה יש השלכות גם על הגירעונות של העירייה. שטחי המסחר הם הכנסה ניכרת של העיר, ומהכסף הזה היא צריכה לדאוג לתושבים שלה. שיש עליה בתושבים מצד אחד, אך לא מספיק הכנסה מהצד השני, הראשונים להיפגע אלו התושבים. לכן גם הנושא הזה נמצא על סדר היום של המתמודדים השונים, יחד עם עוד נושאים רבים שאיתם מתמודדת העיר הצעירה.

לאחרונה החלה העיר לעלות לכותרות גם בשל המאבקים בין הציבורים השונים שגרים בה. מהרגע שגדלה העיר ואוכלוסיות רבות התיישבו בה, החלו גם הפערים השונים לגדול ולאחרונה גם להגיע לכדי פיצוץ. הדוגמה הבולטת ביותר היא הפעלתו בשבת של הג'ימבורי בעיר. אלו סוגיות שבעבר לא הייתה להן משמעות בעוד היה מדובר בעיר קטנה, אך כעת הסתיימו בצורה אלימה כאשר קבוצת חרדים התעמתו עם המבלים במקום. במקרה הזה יש לומר שבעיר הצליחו באופן יחסית מהיר להרגיע את הרוחות, אבל לא בטוח שלהרבה זמן. כמו בערים נוספות, גם כאן יש מי שרואה בנושא הזה מאבק על צביונה של העיר, וכמו במקומות נוספים אין כמו מערכת בחירות מקומית על מנת ללבות את זה עוד יותר.

לאחר שנגענו בקצרה באתגרים שעומדים בפני העיר, הגיעה העת להכיר את הנפשות הפועלות. מי שמוביל את העיר בעשר השנים האחרונות הוא ראש העיר יצחק קשת, שמתמודד בימים אלו לכהונתו השלישית. למעשה קשת הוא ראש העיר הראשון של חריש, עוד מימיה כמועצה מקומית. עד בחירות 2013, שבהם הוא נבחר לראשונה, פעלה במקום וועדה קרואה שניהלה את המועצה. בבחירות הקודמות זכה קשת ל-64% תמיכה מצד תושבי העיר, אך קשה מאוד להאמין שאלו יהיו התוצאות גם בבחירות האלה. על פניו, ההצלחות של צמיחת העיר לצד הכישלונות שלה, הכל רשום על שמו כמי שמלווה את העיר מיומה הראשון ועומד בראשה.

קשת הוא מועמד מטעם הליכוד ובאירוע השקת הקמפיין שהתקיים לאחרונה בעיר השתתפו השרים מירי רגב ואלי כהן. "יצחק מנדנד לי כל הזמן על חיבור כביש 6 לחריש, ולא תאמינו, אבל גם ראש הממשלה פנה אליי בנושא", סיפרה רגב בכנס הבחירות, והוסיפה "לתושבי חריש מגיעה תחבורה ציבורית ראויה ותשתיות טובות ללא פקקים. בקרוב תהיה רכבת מק״ש עד אילת ותחנת חריש תהיה בתוכה״. יש לציין שבימים אלה הולך ונשלמת בנייתה של תחנה מרכזית חדשה בעיר שאמורה גם היא לתת מענה לחלק מבעיות התחבורה של העיר, אך עם זאת עדיין לא מדובר בפתרון מספיק לבעיה.

בשבוע שעבר עלתה חריש על המוקד, וקשת במרכזה, בכתבה שעשה כתב חדשות 12 יוסי מזרחי על התנהלותו של ראש העיר. בין היתר נטען בכתבה כי הוא ממנה פקידים פיקטיביים בעירייה, מנסה להשתלט על אחד המקומונים בעיר וכן שעובדי העירייה לוקחים חלק ממסע הבחירות שלו. קשת טוען מנגד שהאשם הוא איש אמונו לשעבר שהצטרף לאחד המועמדים נגדו ובזמן הזה הוא פעל נגדו תוך שהוא מציג חלקים ממה שקרה באמת. יש לציין שבמקרה העסקת העובדים בקמפיין בהחלט הייתה ביקורת מצד מבקר העירייה בנושא, אך כרגע רק על הנושא הזה.

איציק לב הוא חבר מועצה לשעבר עם ניסיון, אבל לא בחריש. לעיר הוא הגיע למעשה לפני שלוש שנים, אבל קודם לכן הוא היה חבר מועצה מטעם מפלגת יש עתיד בפרדס חנה-כרכור השכנה. בבחירות הקודמות התמודד לב כעצמאי לראשות המועצה אך הפסיד לראש המועצה המכהנת הגר פרי יגור. החיידק הפוליטי לא עזב אותו עם המעבר לחריש והוא התחיל להיות מוכר בין התושבים בזכות מאבק שהוביל כנגד הצבת אנטנה במקום מרכזי בעיר. במסע הבחירות שלו הוא  מציג לתושבים את ההצלחות שלו בתפקידו הקודם, תוך שהוא מבטיח ליישם אותם גם בעיר חריש.

מועמד נוסף שמנסה להגיע לכיסא ראש העיר הוא משה בן זיקרי. בבחירות הכלליות האחרונות הוצב בן זיקרי במקום ה-19 ברשימת הציונות הדתית-עוצמה יהודית לכנסת וכעת הוא מתמודד מטעם עוצמה יהודית לראשות העיר. באירוע השקת קמפיין הבחירות שלו השתתף גם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, דבר שהוביל להפגנות בעיר לקראת הגעתו. באופן לא מפתיע אחד הנושאים עליהם מדבר בן זיקרי הוא מצב הביטחון האישי בחריש ומבטיח שהוא יביא לבניית תחנת המשטרה הראשונה בעיר. בשנים האחרונות, מאז הגעתו לעיר לפני ארבע שנים, הוא מוביל את ארגון 'שומרי ארץ' שפועלים בלילות, בשיתוף המשטרה, כנגד שב"חים וגנבות שמהם סובלת העיר בשל מיקומה.

גם מפלגת ישראל ביתנו מנסה לתפוס את חלקה בניהול העיר. המועמדת מטעמם היא עידית ינטוב, שבבחירות הקודמות היא נבחרה כחלק מרשימתו של ראש העיר בשיתוף פעולה של קשת וליברמן. לפני ארבעה חודשים עזבה ינטוב את הקואליציה לטובת האופוזיציה זאת לטענתה בשל קמפיין ממוקד שהוביל העירייה לחרדים בלבד. כאשר מדברים על המאבק על צביון העיר, ינטוב יכולה לזקוף לזכותה את חזית המאבק בנושא, אך ההבטחות שלה בנושא עלולות להביא גם לנפילתה. על פי ההתחייבות שלה היא לא תשב בקואליציה אחת עם גורמים שיתנגדו למספר נושאים סביב הנושא הזה, ומכיוון והיא זקוקה לשמונה חברי מועצה בשביל להקים קואליציה מתפקדת, יהיה קשה לראות כיצד הדברים מתיישבים ביחד.

על ידה באופוזיציה נמצא גם חבר מועצת העיר יוחאי פרג'י,  איש חינוך במקצועו שניהל פרויקטים חינוכיים ומוסדות חינוך שונים. במקביל, בשבע השנים שבהם הוא מתגורר בחריש, הוא נבחר למועצת העיר וכיהן במגוון תפקידים בהם בין היתר כיועץ ראש העיר, סגן וממלא מקום ראש העיר, וכן יו"ר וועדות שונות. לאופוזיציה גם הוא הגיע לאחרונה לאחר סכסוך עם חבריו לרשימת 'בית טוב לחריש', המזוהה עם הציונות הדתית של השר בצלאל סמוטריץ', סביב הצבעה על חוק השבת בעיר שנועד ליצור מרקם חיים משותף בחריש. עם זאת אחד הנושאים עליהם מדבר פרג'י, לצד תחבורה וחינוך, הוא איחוי הקרעים בין התושבים בעיר.

אלי בר הוא המועמד המבוגר שבין המועמדים, וגם הוא מגיע לעיר אחרי פעילות במועצת העיר וכסגן ראש העיר רמת השרון לתקופה קצרה. נראה שבעיקר מה שמבדל את בר מיתר המועמדים זאת העובדה שהוא לא מתמודד מטעמה של אף מפלגה. "יש לי מחויבות לעבוד קשה וביושר לטובת חריש ותושביה. אין לי אינטרסים אישיים או פוליטיים, מלבד לשרת את טובת הציבור. הסיעה שלי עצמאית אין לי מחויבויות למפלגה או קבוצה, לא נטלתי הלוואות לקמפיין זה", אמר בר לאחרונה.

שני מועמדים נוספים שהכריזו כבר לפני זמן רב על מועמדותם, אבל מאז נעלמו מהרדאר, הם יוסי אזרחי ויצחק בכר. אזרחי היה מנהל יום הבחירות במפלגת ימינה של נפתלי בנט ובעמוד הפייסבוק מופיע כי מדובר בדמות פוליטית שמתמודדת לראשות העיר. עם זאת, מאז לא נרשמה פעילות בנושא, ועוד לא ברור האם ירוץ לבסוף או לא. גם קמפיין הבחירות של בכר מסתכם נכון לימים אלו בסרטון ביוטיוב עם דמותו ודגל ישראל מתנוסס מאחוריה והכיתוב "יצחק בכר ראש העיר הבא של חריש". כאמור, גם בחריש לא ממש שמעו על זה, אלא בעיקר על בית הדפוס שהוא מפעיל בעיר.

כעת עומדת השאלה המרכזית בנוגע חריש האם מדובר במשבר גיל ההתבגרות של העיר המתחדשת, וזה משבר שיחלוף אחרי הבחירות, או שמא העיר בדרך לשינוי משמעותי שישפיע על עתידה. נראה שזה בסופו של דבר מה שתושבי חריש יצטרכו להחליט בבואם אל הקלפיות, כאשר על הפרק כאמור נושאים רבים ושונים שלהם השלכות הרות גורל על עתידה של העיר.